גזר דין בתיק תפ"ח 1112-09

פתח דבר וטיעוני הצדדים

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון על פיו תוקן כתב האישום, במספר רב של עבירות של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות - עבירות לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977; עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 380 לחוק בנסיבות סעיף 382(ב)(1); עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(ב)(1) לחוק; וכן עבירות רבות של כליאת שווא - עבירות לפי סעיף 377 רישא לחוק הנ"ל. כאשר לא היה הסדר בין הצדדים לעניין העונש.

הסדר הטיעון הוצג לאחר שנשמעו חלק מן הראיות בתיק, לרבות עדות המתלוננת. לבקשת ההגנה נשלח הנאשם לשירות מבחן לצורך קבלת תסקיר, ולאחריו טענו הצדדים לעונש.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם וע.א.ד (להלן: "המתלוננת") היו חברים במשך כשש שנים וחצי החל משנת 2003. הנאשם לאורך התקופה הנ"ל, כשנה לאחר שהחלה חברותם, נהג לתקוף את המתלוננת בכך שהיה דוחף אותה, תופס אותה בחוזקה, חונק אותה, בועט בה ומכה אותה בפניה.

כך למשל, בשנת 2005 או בסמוך לכך בעת שגרו ביחידת דיור בקרית גת, בקשה המתלוננת לעזוב את הדירה ולחזור לגור בביתה. כאשר פנתה לצאת, דחף אותה הנאשם בכדי למנוע ממנה לצאת, ולאחר שנפלה, בעט בה, נעל אותה ביחידת הדיור ויצא כשהמפתח ברשותו.

בחודש אפריל 2009 או בסמוך לכך, ביקשה המתלוננת לצאת מבית הנאשם בו הייתה באותה עת. הנאשם לא הסכים לכך, נעל את הדלת כשהוא משאיר את המפתח ברשותו, תפס את המתלוננת בכוח וחנק אותה, כאשר רק בבוקר המחרת יצאה המתלוננת מהבית.

בשני אירועים שונים במהלך שנת 2009, כאשר בקשה המתלוננת לצאת מבית הנאשם וללכת לביתה, הלך אחריה הנאשם, תפס אותה בחדר המדרגות, חנק אותה וגרר אותה בחזרה לביתו.

בחג הפסח בשנת 2009, לאחר ארוחת ליל הסדר ומשבוששה המתלוננת להגיע אל הנאשם, התקשר אליה הנאשם בחצות ודרש ממנה שתגיע לביתו. לאחר מכן תפס אותה בשערותיה, משך אותה למיטה, הכה באגרופים בפניה, חנק אותה והורה לה להישאר לישון בביתו.

בחודש מאי 2009, או בסמוך לכך, בעת שהנאשם והמתלוננת נסעו, הורה הנאשם למתלוננת שתשתוק ומשזו המשיכה לדבר, דקר אותה בגבה באמצעות מפתח שהחזיק בידו וגרם לה לפצע. 

בחודש מאי 2009 או בסמוך לכך, הכה הנאשם את המתלוננת, צבט אותה ביד שמאל וגרם לה לסימן כחול בחלק האחורי של ידה השמאלית.

בטיעוניה לעונש עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל ממש, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. היא הדגישה כי מדובר במעשי אלימות חמורים, שנמשכו למעלה משש שנים, בהן הפך הנאשם את המתלוננת, שהייתה חברתו, לשק האגרוף שלו, כשהוא תוקף ומכה אותה ופעמים רבות אף מונע ממנה לשוב לביתה תוך שהוא כופה עליה להישאר בביתו, וגם כאשר רצתה המתלוננת לנתק את קשריה עימו, הוא המשיך לרדוף אחריה ולאיים עליה. מכאן עתרה שלא לקבל את המלצת שירות המבחן בדבר עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, בין היתר, נוכח התמונה העולה מן התסקיר, וכי רק ענישה מחמירה תוכל להוות גורם מרתיע, הן כלפי הנאשם והן כלפי נאשמים פוטנציאליים אחרים.

ב"כ הנאשם מנגד טען, כי יש להקל עם הנאשם ולהסתפק בעונש של פיצוי למתלוננת, זאת בשים לב, בין היתר, לתיקון כתב האישום, לתמונה החיובית העולה מן התסקיר, ולזמן הרב בו שהה הנאשם במעצר ממש ולאחר מכן בתנאים מגבילים שאסרו עליו את היציאה מפתח ביתו. לטענתו, מבלי להפחית מחומרת המעשים, יש ליתן משקל לעובדה שכתב האישום המתוקן הותיר למעשה עבירות שהסמכות לדון בהן היא לבית משפט השלום. יחד עם זאת הנאשם ייאלץ לשאת כל חייו אות קלון של כתב האישום המקורי, שכן הוא מתגורר במקום קטן, אנשים לא יזכרו את התיקון, אלא רק את ההאשמות המקוריות.

ב"כ הנאשם הוסיף כי בניגוד לטענת המאשימה, הרי מתסקיר שירות המבחן בעניינו עולה תמונה חיובית, של אדם המבקש להשתקם ולעבוד ואף עובד היום בפועל. כמו כן, יש להתחשב בעובדה שהנאשם ביקש לעבור טיפול, משתתף באופן מלא בהליך הטיפולי ועושה מאמץ כן להשתנות. עוד הטעים כי שירות המבחן המליץ על עונש בדמות עבודות שירות מבלי שניתן משקל לתקופה הארוכה, למעלה משמונה חודשים, בהם שהה הנאשם במעצר, ושמונה חודשים נוספים בהם שהה בתנאים מגבילים בביתו. לפיכך אין לקבל המלצה זו ויש להסתפק בעונש קל יותר, שכן עבודות שירות יביאו להפסקת עבודתו של הנאשם. באשר לאמור בתסקיר שירות המבחן בדבר מסוכנות הנאשם הדגיש, כי יש ליתן משקל לעובדה שהנאשם לא יצר כל קשר ולא איים בשום צורה על המתלוננת במשך תקופה של למעלה משנתיים,  למרות שכל אחד מהם שב להתגורר בקרית גת.

הנאשם, במסגרת המילה האחרונה, טען שערך חשבון נפש והוא מבין היום כי טעה ופגע במתלוננת. הוא ביקש להתנצל בפני המתלוננת, סיפר כי פנה לדרך חדשה והחל מערכת זוגית חדשה בה הוא משתדל לנהוג אחרת וביקש כי בית המשפט יקל עימו ויאפשר לו להמשיך בדרך זו.

דיון

הנאשם שבפנינו יליד 1981, רווק, כבן 30. לחובתו הרשעה אחת משנת 2010 בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, בגינה נגזרו עליו קנס והתחייבות.

מתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו עולה כי הנאשם מתגורר בבית אימו בתנאים מגבילים, במסגרתם הותר לו לצאת לעבודה מידי יום והוא מועסק כמתקין בחברה לאספקת שירות טלוויזיה בכבלים. התסקיר מפרט רקע אישי לא פשוט של הנאשם, אשר בין היתר, התייתם מאביו כשהיה בן 3, דבר שהביא, יחד עם מחלת אימו, לשחרורו משירות צבאי. אימו של הנאשם נפטרה לפני כשנה.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם בעל תפישת עולם נוקשה - במיוחד בכל הנוגע ליחסים זוגיים. מתיאור מערכת היחסים עם המתלוננת עולה, כי פעל כלפיה באופן כוחני ואובססיבי, תוך התעלמות מצרכיה וחוסר יכולת לראות עצמו כישות נפרדת ממנה, כאשר קשריו הזוגיים מאופיינים בריכוז עצמי, תובענות, קושי לשאת דחייה, כאשר במצבים של אי הסכמה הוא פועל בכוחניות לכפות דעתו על האחר. שירות המבחן העריך שקיים סיכון להישנות התנהגות אלימה כלפי המתלוננת מצד הנאשם, זאת לאור ההערכה כי קיים אצלו קושי להשלים עם הפרידה ממנה. עם זאת צוין, כי יתכן וההליך המשפטי, ההליך הטיפולי בו החל והתובנות בדבר המחיר אותו הוא משלם כתוצאה ממעשיו, יהוו גורם לצמצם את רמת הסיכון. עוד צוין כי קיימת נזקקות טיפולית גבוהה לצורך צמצום הסיכון להתנהגות אלימה בעתיד. נוכח המלצה זו ולאור נכונות הנאשם להשתלב בהליך טיפולי, שולב הנאשם בקבוצה טיפולית של גברים שנהגו באלימות בבנות זוגן.

מן התסקיר המשלים עולה כי הנאשם הגיע לכל המפגשים, לקח בהם חלק פעיל ומביע רצון להמשיך בטיפול במסגרת הקבוצה. שירות המבחן התרשם כי הוא נתרם מן התהליך, מבצע התבוננות פנימית, מכיר בדפוסים האלימים בהתנהגותו, אם כי צוין, כי המדובר בתחילת תהליך וניכר, כי טרם מודע באופן מעמיק לדפוסי אישיותו. לאור האמור, המליץ שירות המבחן על עונש שימשיך את ההליך הטיפולי בו החל הנאשם, באמצעות העמדת הנאשם בפיקוח השירות למשך שנה, וכן עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, שיחדד לנאשם את חומרת מעשיו, כאשר להערכתו עונש של מאסר בפועל עלול להביא לנסיגה במצבו ואף לחשפו לתכנים עבריינים.